הכל התחיל בסופ״ש של ה־7/10, כשהיינו עם הסאונה בכנרת. משם חזרנו אל השקט, אל הכאב, רגעי השבר ואל הלא נודע. הרגשנו שאנחנו צריכים אחד את השני – להיפגש, לתמוך ולהיתמך בתקופה כה חשוכה וקשה.
וכך פשוט התחלנו להדליק את האש פעם בשבוע.
ככל שנהיה קר יותר – היא חיממה אותנו. כשנהיינו נוקשים – היא הרפתה אותנו. כששקענו לעצבות – היא רוממה אותנו.
הסאונה לא מבקשת רשות. היא פשוט מרפאת אותך.
מתוך התקופה החשוכה הזו, ממש כמו פניקס, היא נולדה – הסאונה הקהילתית שלנו. מרחב חם ופשוט של ביחד, שאפילו אנחנו לא ידענו כמה היינו צריכים אותו.
